תפקידה של הרחמים ביום הדין

הפסוק ביעקב 2 :13 משך את תשומת ליבי היום: "אֵין רַחֲמִים בַּדִּין לְמִי שֶׁלֹּא נָהַג בְּרַחֲמִים; הָרַחֲמִים מִתְנַשְֹאִים עַל הַדִּין."

וכפי שנאמר באיגרת אל העברים 9 :27: "וּכְשֵׁם שֶׁנִּגְזַר עַל בְּנֵי אָדָם לָמוּת פַּעַם אַחַת וְאַחֲרֵי כֵן הַמִּשְׁפָּט,"

כמו כן, ב-2 קורינתים 5 :10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע."

כולנו נופיע לפני כס המשפט של המשיח. אין לכך יוצאים מן הכלל, והמשפט יינתן על פי מעשינו, בין אם הם טובים ובין אם הם רעים. אני יודע שרבים מתקשים לשמוע על נושא המשפט. "האמונה," הם אומרים, "הצילה אותי, ואני לא אצטרך לעמוד בפני שום משפט." "אני יכול לחיות איך שאני רוצה, בדיוק כמו כולם, בלי רחמים או אהבה כלפי בני אדם אחרים, אבל מכיוון שאני 'מאמין', זה לא משנה," הם מוסיפים. אבל ידידי, זה דווקא כן משנה! כי, בפשטות, אמונה ללא מעשי רחמים ואהבה היא מתה, לא קיימת, ריקה, כוזבת ותיאורטית. אמונה כוזבת כזו לא תציל אף אחד. פאולוס אומר לנו זאת, וגם יעקב אומר לנו זאת:

גלטים 5 :19 -21
"מַעֲשֵׂי הַבָּשָׂר גְּלוּיִים וְאֵלֶּה הֵם: נִאוּף וּזְנוּת, טֻמְאָה, זִמָּה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּשּׁוּף, שִׂנְאָה, מָדוֹן, צָרוּת עַיִן, כַּעַס, מְרִיבָה, מַחֲלוֹקוֹת, כִּתּוֹת, קִנְאָה, שִׁכְרוּת, הוֹלְלוּת וְכַדּוֹמֶה. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם מֵרֹאשׁ מַה שֶּׁכְּבָר אָמַרְתִּי: עוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים."

יעקב 2 :14 -18
"אַחַי, מַה תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר אִם יֹאמַר אִישׁ, "יֵשׁ לִי אֱמוּנָה", וְאֵין לוֹ מַעֲשִׂים? הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ? אָח אוֹ אָחוֹת אִם יִהְיוּ בְּעֵירֹם וְאֵין לָהֶם לֶחֶם חֻקָּם, וְאִישׁ מִכֶּם יֹאמַר לָהֶם, "לְכוּ לְשָׁלוֹם, הִתְחַמְּמוּ וְאִכְלוּ לָשׂבַע", וְלֹא תִּתְּנוּ לָהֶם צָרְכֵי גּוּפָם - מַה הוֹעַלְתֶּם? כָּךְ גַּם הָאֱמוּנָה, אִם אֵין בָּהּ מַעֲשִׂים, מֵתָה הִיא כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ. וְאוּלָם מִישֶׁהוּ יֹאמַר, "אַתָּה, יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה; וַאֲנִי, יֵשׁ לִי מַעֲשִׂים. הַרְאֵנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ בִּבְלִי הַמַּעֲשִׂים, וַאֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֶת אֱמוּנָתִי מִתּוֹךְ מַעֲשַׂי."

כך נעמוד כולנו לפני כס המשפט של המשיח, אחד אחד, ושם יתגלו מעשינו. לא הידע התיאולוגי שלנו, לא לימודי התנ"ך שלנו, ולא הפסוקים שלמדנו בעל פה. הדברים האלה אינם חשובים. הם אמצעים להשגת מטרה, לא המטרה עצמה. אני קורא את התנ"ך לא כדי לחזור על דבריו כקוקיה, אלא כדי שיעזור לי לחיות את חיי הנוצרי טוב יותר. אחרי הכול, אפילו לפרושים היה ידע תיאולוגי! כך גם לכוהן וללוי, שנתקלו בנוסע שהוכה על ידי שודדים והושאר על הכביש לגסוס במשל על השומרוני הטוב. אך זה לא הועיל להם. במקום להראות רחמים כלפי בן אנוש חצי מת, הם חלפו על פניו! הם השאירו אותו למות! שום דבר לא עורר אותם! ומה זה משנה שהם היו כהנים או לוויים? או שהם הקריבו קרבנות? או שהם נתנו מעשר ממה שהיה להם? הנה מה שאמר להם המשיח:

מתי 23 :23
"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי נוֹתְנִים אַתֶּם מַעַשְׂרוֹת מִמִּנְתָּה וְשֶׁבֶת וְכַמּוֹן, וּמַזְנִיחִים אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים יוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹרָה - אֶת הַמִּשְׁפָּט, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה. צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים וְאֵין לַעֲזֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים."

צדק, רחמים ואמונה — אלה הם העניינים החשובים יותר, החשובים ביותר, הן אז והן היום. הם קבועים ובלתי משתנים. ושוב אומר אדוננו:

מתי 9 :13
"וְאַתֶּם צְאוּ וְלִמְדוּ מַה מַּשְׁמַע 'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זֶבַח', כִּי לֹא בָּאתִי לִקְרֹא לַצַּדִּיקִים כִּי אִם לַחוֹטְאִים. "

ושוב באותו הבשורה, בפנותו לאותם אנשים:

מתי 12 :7
"אַךְ אִלּוּ יְדַעְתֶּם מַה מַּשְׁמַע 'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זֶבַח', לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת הַנְּקִיִּים,"

אלוהים חפץ בחסד. והחסד, אם נחזור ליעקב, יהיה הגנתנו ביום הדין. מי שהפגין חסד, החסד ידבר לטובתו ביום הדין. כפי שאומר לנו גם השליח פטרוס באיגרתו הראשונה:

פטרוס א' 4 :8
"בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה, כִּי עַל רֹב פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה."

רחמים הם ביטוי של אהבה. אי אפשר לרחם אם לא אוהבים. ואי אפשר לאהוב בלי לרחם! האהבה, אם כן, תכסה על שפע של חטאים. הרחמים גוברים על הדין! אך אם אין רחמים, גם הדין יהיה חסר רחמים! כפי שאמר לנו אדוננו שוב:

מתי 6 :14–15
"כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתֵיהֶם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם. וְאִם לֹא תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם, גַּם אֲבִיכֶם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל חַטֹּאתֵיכֶם."

תזכו לסליחה אם תסלחו. אם הראיתם רחמים, יראו גם לכם רחמים. כולנו נמות, ואחרי כן יבוא יום הדין. כולנו נעמוד לפני המשיח כדי לקבל את שכרנו בהתאם למעשינו. ואפילו אם חטאנו – דבר שהוא ודאי לחלוטין – אך הראינו רחמים לבני אדם אחרים, ואפילו אם היו לנו חטאים רבים, אך הייתה בנו אהבה, הראינו רחמים לשכננו, לא עברנו על פניו והפקרנו את הפצוע למות, אלא חבשנו את פצעיו, הרמנו אותו ועזרנו לו – אזי מעשים אלה ידברו לטובתנו ויכסו על פגמינו. הם ימחקו את הדין; הם יגרמו לו להתבטל. במובן זה אני מבין את יוחנן ה:24:

"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים."

מי לא יעמוד לדין? מי ששומע את דבר האלוהים ו"מאמין" בו רק באופן אינטלקטואלי, מחשבתי, מבלי ליישם אותו בפועל? לא! זה לא מי שהאדון מתכוון אליו. הוא הבהיר זאת:

מתי 7 :21–27
"לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּים יֹאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי', הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע'." "לָכֵן כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָם יִהְיֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ נָבוֹן אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל הַסֶּלַע. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִּת הַהוּא, אַךְ הוּא לֹא נָפַל, כִּי יֻסַּד עַל הַסֶּלַע. וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם יִדְמֶה לֶאֱוִיל אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל חוֹל. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא; נָפַל הַבַּיִת וּגְדוֹלָה הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ."

לא "אמונה" תיאורטית ואינטלקטואלית היא המעניקה לנו חיים נצחיים, אלא אמונה פעילה וחיה המבוצעת בפועל — אמונה, אם כן, העושה את רצון האל. לפיכך, מי שמאמין באמת, על ידי עשיית רצון האל — ואהבה ורחמים הם לב ליבו של רצונו — אותו אדם, אכן, לא יעמוד לדין. עבורו, הרחמים יהיו מקור גאוותו באותו יום, והמשפט לא יהיה לו כוח עליו. אמונה תיאורטית, הקיימת רק במחשבה ואינה מלווה באהבה וברחמים, פשוט אינה אמונה. ואלה שלא גילו רחמים, גם המשפט כלפיהם יהיה ללא רחמים! אל לנו לטעות בעניין זה.

לכן, אחיי ואחיותיי, הבה נלך בחסד ובאהבה כלפי בני האדם האחרים, ונראה בכל יום הזדמנות להגדיל את חשבוננו בשמים בהפקדות של חסד ואהבה. כי כפי שאמר לנו אדוננו:

מתי 5 :7
"אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ."