אהבה היא מה שבאמת חשוב

במהלך 35 שנותיי כנוצרי עברתי שלבים שונים ופגשתי קבוצות שונות. מאורתודוקסים ועד פנטקוסטלים, אני יכול לומר שראיתי את רוב הדברים. מה שראיתי בבירור הוא שרק לעיתים נדירות מישהו היה מודה בגלוי שיש לו רק חלק מהאמת, ואחרים עשויים להחזיק בחלק אחר. תמיד זה נראה כאילו לנו יש את כל האמת, ולאחרים יש רק חלק ממנה, ורק במידה שהיא תואמת את שלנו! ראיתי גם אובססיה לעניינים תיאולוגיים, עד כדי כך שקבוצות רבות מתייחסים בעוינות לקבוצות נוצריות אחרות בנוגע לעניינים אלה. אבל באמת, אחיי ואחיותיי, אחרי כל השנים האלה אני יכול לומר לכם שהדברים האלה לא משנים הרבה, ואולי לא משנים בכלל, בהשוואה לדברים שבאמת חשובים. והדבר שבאמת חשוב הוא לאהוב זה את זה. מה הטעם להיות צודק מבחינה תיאולוגית אבל לא לאהוב? מה הטעם "להאמין" באלוהים, אבל להכחיש את האהבה לבני האדם? כמו שיעקב אמר:

יעקב 2 :19
"אתה מאמין שהאלוהים הוא אחד. היטב עשית! גם השדים מאמינים ואף רועדים."

האם אתה מאמין באלוהים? גם השדים מאמינים באלוהים! זה לא מה שעושה את ההבדל! גיליתי שהדבר שעושה את ההבדל הוא אהבה. לאהוב זה את זה הוא לב ליבו של הנצרות, מהותה וזהותה. אם נוריד את האהבה, כל שנותר הוא דת אחרת. כן, בדת הזאת אתה מאמין באלוהים ובישוע, אבל אם זה כל מה שיש, זה לא מבדיל אותנו מהשדים. גם הם מאמינים!

כפי שאומר לנו השליח יוחנן:

1 יוחנן 3 :14
"אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת."

איך אני יודע שעברתי ממוות לחיים? רק בגלל שהודיתי, מתישהו איפשהו, שישוע הוא אדוני? או בגלל שאני הולך לכנסייה בכל יום ראשון? או בגלל שאני שומר את כל הצומות שהעדה שלי קובעת? או בגלל שאני מדבר בלשונות? לא, אף אחד מהדברים האלה. "אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ " אומר לנו השליח יוחנן. האהבה לאחים היא המבחן האמיתי! שום דבר אחר! ויוחנן ממשיך:

1 יוחנן 3 :15 -18
"כָּל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו רוֹצֵחַ הוּא. וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁכָּל רוֹצֵחַ אֵין חַיֵּי עוֹלָם מִתְקַיְּמִים בּוֹ. בָּזֹאת הִכַּרְנוּ מַה הִיא אַהֲבָה, בָּעֻבְדָּה שֶׁהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ. גם אנו חייבים למסור את נפשנו בעד אחינו. מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים? יְלָדַי, אַל נָא נֹאהַב בְּמִלִּים וּבְדִבּוּר, כִּי אִם בְּפֹעַל וּבֶאֱמֶת."

אהבה היא מה שחשוב! לכן לא עלינו לשאוף לנצח בוויכוח על נושאים תיאולוגיים או אחרים. עלינו לשאוף לאהוב. כי גם אם אני צודק בדעותיי התיאולוגיות, אך איני אוהב, איני שווה דבר.

בואו נראה מה כתוב בקטע מקורין א' 13, קטע שאתם בוודאי מכירים. בואו נלמד אותו פסוק אחר פסוק ונפנים את משמעותו:

1 קורינתים 13 :1
"אִם בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כִּנְחֹשֶׁת הוֹמָה אוֹ כִּמְצִלְתַּיִם רוֹעֲשִׁים."

ישנם זרמים דתיים שאינם מאמינים בדיבור בלשונות. אחרים כן מאמינים. הם מתנגשים זה בזה, ומציגים אינספור טיעונים בעד ונגד. נניח שמצאתי את האמת, ונניח שאני מדבר בלשונות של בני אדם ומלאכים. נניח, כדי להבהיר את הדברים, שאני מדבר בסינית למרות שמעולם לא למדתי סינית. אם אין בי אהבה, אז מה? אני כלום! אפס! עבור אלוהים אני כמו חתיכת מתכת שמשמיעה קולות מטרידים. גם אם אני מבצע נס, מדבר בשפה אחרת שמעולם לא למדתי, אני אפס גדול! עכשיו בואו נסתכל על זה מהצד השני: כל מי שיש לו אפילו מעט אהבה הוא טוב ממני שביצעתי נס כזה. הילד הקטן, ששיתף את ארוחת הצהריים שלו עם ילד אחר שלא הייתה לו ארוחת צהריים, הוא טוב ממני!! האם אתם מבינים עכשיו למה אני מתכוון כשאני אומר שהדבר היחיד שחשוב הוא לאהוב זה את זה, ושאנחנו צריכים לשאוף להצטיין באהבה הזאת בכל דרך אפשרית? נעבור לפסוק 2:

1 קורינתים 13 :2
"אִם תִּהְיֶה לִי מַתַּת הַנְּבוּאָה וְאֵדַע כָּל הַסּוֹדוֹת וְאַשִֹיג כָּל הַדַּעַת; וְאִם תִּהְיֶה בִּי כָּל הָאֱמוּנָה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם, וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס."

בואו נבחן את הפסוק הזה מילה במילה, אחיי ואחיותיי. נניח שאני מבצע ניסים. יש לי אמונה כה חזקה, עד שאני יכול לדבר אל ההר והוא יזוז ממקומו! יתר על כן, אני נביא, היודע את כל הסודות ואת כל הידע. אני יכול לספר לכם את עברכם ועתידכם, הכל כפי שנחשף על ידי אלוהים! ובכן, אם אין בי אהבה, אני כלום! אפס מוחלט! אני הקטן ביותר בממלכת האלוהים. אני מאלה שיבואו אחרונים ולא ראשונים! אישה שהייתה רחומה כלפי שכנה הזקן והחולה ובישלה לו ארוחה, היא טובה ממני, הנביא, עושה הנסים, מזיז ההרים, לאין ערוך! היא תהיה מהראשונים בממלכה, שאליה אני אפילו לא אכנס! לא אכנס אליה? כן, כי רק אמונה שנובעת מאהבה מצילה, ולא אמונה אינטלקטואלית בלבד, שגם לשדים יש! אבל אתם אולי אומרים: "בוא, אל תגזים. כל מי שעושה ניסים כאלה בוודאי יהיה בממלכת האלוהים!". באמת? בואו נשמע את תשובת האדון:

מתי 7 :21 -23
"לא כל האומר לי 'אדוני, אדוני' יכנס למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים. רבים יאמרו אלי ביום ההוא: 'אדוני, אדוני', הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע'.""

ניסים, נבואות, דיבור בלשונות וכו' אינם סימנים לכך שעברנו ממוות לחיים. הסימן הוא עשיית רצון האל, והבסיס לרצון זה הוא אהבת הזולת. כפי שאמר האדון:

מתי 22 :35 -40
"וְאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַתּוֹרָה שֶׁבֵּינֵיהֶם שָׁאַל אוֹתוֹ כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ: "רַבִּי, אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה?" הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים. "

כפי שאומר פאולוס באיגרתו לגלטים:

גלטים 5 :13 -14
"אחיי, לחירות נקראתם, רק שלא תהיה החירות אמצעי בידי הבשר, אלא שרתו איש את רעהו באהבה. הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמַאֲמָר אֶחָד - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ."

אהבה לאלוהים ולזולת היא הדבר החשוב באמת. אם נוריד את זה, לא יישאר לנו כלום! אבל בואו נמשיך, בפסוק הבא של 1 קורינתים 13:

1 קורינתים 13 :3
"אִם אֲחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשִׁי לִצְדָקָה וְגַם אֶתֵּן אֶת גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין בִּי אַהֲבָה - לֹא יוֹעִיל לִי דָּבָר."

ברור שהכוונה כאן היא למעשים שנעשים ללא אהבה ורחמים. עכשיו אתם עשויים לשאול: "איך אוכל לחלק את כל רכושי לעניים או לתת את גופי לשריפה בלי שיהיה בי אהבה?" ובכן, זה אפשרי. לדוגמה, מה אם הייתי נותן את גופי לשריפה, בידיעה שאוכרז כ"קדוש" ואכובד לדורות הבאים? מה אם הייתי מחלק את רכושי לעניים, בידיעה שהם יפיצו את הבשורה הטובה על מעשיי ואני אזכה לכבוד מכולם? או בידיעה ששמי ייחקק באבן, כדי שדורות יראו ויכבדו את זכרי ואת מעשיי הטובים? או אם הייתי פשוט עושה זאת, כדי לסמן וי על הרשימה שלי או מתוך מחשבה שאני קונה כך את חסד האל? בואו נוסיף כאן כל דבר אחר שאנו רואים כגדול: הצומות שלנו, מתן המעשר, שינון התנ"ך או כל דבר אחר. אף אחד מאלה לא יעזור לי, אם המניע אינו אהבה! המניע היחיד מאחורי כל מה שאני עושה חייב להיות אהבה. אם אני לא מונע מאהבה ורק מאהבה, אז מה שאני עושה אין לו ערך. אל נשכח שגם הפרושים נתנו מעשר, ולמעשה הם נתנו מעשר מכל דבר! אבל לא הייתה להם אהבה! המעשר לא השפיע עליהם, כי האהבה הייתה חסרה. וכשאין אהבה, אני, ללא קשר לנסים, לאמונה, לנתינה ולמעשי הגבורה שלי, כלום!

והנה מהי אהבה:

1 קורינתים 13 :4 -13
"הָאַהֲבָה סַבְלָנִית וּנְדִיבָה; הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְקַנֵּאת; הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵֹא; היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טוב לעצמה, לא תתרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל ותסבול את הכל. האהבה לא תמוט לעולם, אך נבואות תבטלנה, לשונות תחדלנה, דעת תבטל; כי חלקית היא ידיעתנו ובדרך חלקית מתנבאים אנו, אך בבוא המושלם יבוטל החלקית. בִּהְיוֹתִי יֶלֶד דִּבַּרְתִּי כְּיֶלֶד, הֵבַנְתִּי כְּיֶלֶד, חָשַׁבְתִּי כְּיֶלֶד. כְּשֶׁהָיִיתִי לְאִישׁ שַׂמְתִּי קֵץ לְדִבְרֵי הַיַּלְדוּת. עכשיו אנו רואים במראה, במעורפל, אבל אז - פנים אל פנים. עכשיו ידיעתי חלקית, אבל אז אכיר כדרך שגם אני מוכר. אך כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן - אהבה."

אחי ואחותי היקרים, הגדולה מכולן היא האהבה. אין נצרות בלי אהבה. עברנו ממוות לחיים, אם להשתמש בביטוי של השליח יוחנן, אם יש לנו אהבה, גם אם אנו טועים תיאולוגית בדברים רבים. אבל אם איננו אוהבים, אנו עדיין שרויים במוות, גם אם תיאולוגית אנו גאונים והכל נכון אצלנו. אפילו אם אני צודק בכל הדוקטרינות, אפילו אם אני מנבא ועושה ניסים, אפילו אם אני מוסר את גופי לשריפה, אם אין בי אהבה, אני אפס אחד גדול. תנו לאמת זו לחלחל, הבה נניח בצד את הוויכוחים התיאולוגיים ונשאף להצטיין במה שבאמת חשוב: אהבה.